"דן" חברה לתחבורה ציבורית בע"מ נ' המאגר בע"מ - חברה לבטוח ואח'

פסק דין

הדיון בשני התיקים אוחד, ועל פי האמור בפרוטוקול הדיון נותרו שתי שאלות הנוגעות למחלוקות המשפטיות בתיק זה שטרם באו על פתרונן, ובהם התרתי הגשת סיכומים,

הראשונה שאלת אופן ניכוי דמי הפגיעה, והשנייה, שאלת שיפוי ביחס לקופת גמל כנרת.

ב"כ הנתבעות הגישו סיכומים, וב"כ התובעת הגישה סיכומים, ולאחר שחלף המועד להגשת סיכומי תשובה ניתן פסק דיני זה בשאלות שנותרו פתוחות.

ביחס לנושא ניכוי דמי הפגיעה;

כבר פסקתי במקרה דומה, כי הדרך הנכונה שיש לילך בה, הינה, חישוב השכר נטו, (כמובן במגבלת שילוש השכר, והגבלת שיעור מס ההכנסה), ולאחר מכן ניכוי דמי הפגיעה, כאשר מתוך דמי הפגיעה יש לנכות את שיעור המס הרעיוני, בשיעור שנוכה במסגרת המשכורת.

וכך נימקתי את מסקנתי, באותו הליך,

המעביד, מקבל מהמל"ל דמי פגיעה, וכאן תובע רק את ההפרש. אלא, שבעוד שכאשר אנו עוסקים בסכום שהמעביד שילם לעובד, מוגבל הסכום לשילוש השכר, וממנו מנוכה מס הכנסה עד לשיעור של 25%, מדמי הפגיעה שמבוקש לנכות, טוענות הנתבעות, יש לנכות באופן מלא, מבלי לקחת בחשבון שחלק מרכיב התשלום הוא מס הכנסה, שהמעביד העביר, לטובת מס הכנסה.

נסביר את הפער בדרך של דוגמא כדי להמחיש;

המעביד משלם לעובד נניח 100 ₪, מתוכם המעביד מעביר לטובת מס הכנסה 20 ₪. מל"ל מפצים את המעביד בדמי פגיעה בסכום של 50 ₪. המעביד פונה לנתבעת ואומר תנו לי את ההפרש , שבין מה ששילמתי, היינו 100 לבין מה שקיבלתי, היינו 50. הנתבעות, טוענת, לא, יש להפחית ממה ששילמת את מס ההכנסה, היינו להתייחס לתשלום כאל 80, (היינו 100 פחות מס הכנסה 20), אולם ממה שקיבלת אין להפחית את מס ההכנסה הרעיוני התאמה, ויש להתייחס לתשלום ששילם המל"ל באופן מלא.

כבר קבעתי בהליכים אחרים ולא מצאתי לנכון לסטות ממסקנתי זו, כי, סכום הפיצוי שהמעביד זכאי, הינו בכפוף למגבלת שילוש השכר, נכון מועד התשלום בפועל, היינו שילוש השכר שהיה ידוע במועד התשלום של השכר, ובניכוי מס הכנסה בגובה של 25%. מתוך סכום זה יש להפחית את דמי הפגיעה ששולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי, כשהם מחושבים נטו, ללא רכיב מס הכנסה , ששולם בגינם.

אכן תוצאה זו מובילה לפגיעה במעביד, שלעיתים משלם לעובד יותר מאשר מקבל כשיפוי, אולם, מסקנה זו, נובעת מהחוק והפסיקה, והעובדה כי הנפגע במצבים מסוימים אינו מקבל את מלוא נזקיו והם מוגבלים לשילוש השכר, בעוד שהמעביד נכנס בנעליו.

מסקנתי הינה, כי יש לבצע את החישוב בהתאם לאמור לעיל, היינו, הפחתת דמי הפגיעה נטו.

ביחס לניכוי קופת הגמל וכנרת;

בעניין זה כבר נפסק על ידי ביהמ"ש המחוזי בעניין, ע"א 1392/07 אל על נתיבי אוויר בע"מ נגד כלל חברה לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו), כך:

"הדיון בעניין עלויות המעביד בתיק זה הינו אקדמי גרידא משום ששכרו הבסיסי של הנפגע עולה על שילוש השכר הממוצע במשק. עם זאת, נביע עמדתנו במספר מילים.

כאמור, זכות המעביד/המיטיב הינה זכות תחלוף. לכאורה, אין המעביד יכול לתבוע מהמזיק את עלויותיו שלו כביטוח לאומי [מעביד], מס מעסיקים, הפרשותיו לפיצויים – כל אלה הוצאות שהעובד ממילא לא היה זכאי לקבלם, אינם נחשבים לנזקו שלו ולכן הוא אינו יכול להעביר לאחר זכות תביעה שאין לו."

כלומר, יש לבחון את מהות הניכוי, כאשר מדובר בניכוי שהינו שלעובד זכות בו, הרי המעביד רשאי לדרוש את השיפוי בגינו.

בענייננו, המדובר בהפרשה לקופת גמל כאשר המחלוקת מתייחסת לחלק המופרש על ידי המעביד, ולא על ידי העובד, וטוענת ב"כ הנתבעות כי העובד אינו זכאי לחלק זה.

מדוע? לא פירשה.